עיריית ת"א ואח' נ' בן שמואל ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים משטח אשר בבעלות התובעת מחמת הסגת גבול.

רקע

התובעת (להלן: "התובעת") היא הבעלים הרשום של חלקה 34 בגוש 7023 הממוקמת ברחוב מיכאל אנג'לו 17-15 בתל אביב (להלן: "המקרקעין").

הנתבע 1 מחזיק בחלק מהמבנים הממוקמים בבניין (להלן: "הבניין") הנמצא בחלקה 33 גוש 7023 (להלן: "חלקת התובעת"). החלקה ממוקמת ממזרח למקרקעין ונמצאת ברחוב מיכאל אנג'לו 19, בתל אביב.

הנתבע 2 מחזיק בדירה עורפית הממוקמת בקומת הקרקע בבניין (להלן: "דירת הנתבע").

הנתבעים 3 ו-4 הם הבעלים של חלקה 13 בגוש 7023, חלקה הממוקמת ממערב למקרקעין ונמצאת ברחוב מיכאל אנג'לו 13, בתל אביב.

טוענת התובעת כי הנתבעים פלשו לחלק מהמקרקעין אשר בבעלותה (להלן: "שטח הפלישה") ומשתמשים בו בניגוד לדין, כחנייה. לטענתה ועל שטח הפלישה מצוי חלק אחורי של מבנה מקורה אשר נבנה בחלקו בשטח השייך לדירת הנתבע (ובחלקו בשטח הפלישה). בנסיבות אלה הגישה התובעת תביעה כנגד 4 הנתבעים לסילוק ידם מהמקרקעין אשר בבעלותה, וזאת בסדר דין מקוצר.

ביום 14/5/12 ניתן פסק דין בהסכמת הצדדים בעניין הנתבעים 3 ו-4 לפיו נדחתה התביעה שהוגשה כנגדם נדחתה.

בנוסף ביום 21/6/12, בהסכמת הצדדים, ניתן גם פסק דין בעניינו של הנתבע 1, לאחר שהובהר כי פינה את שטח הפלישה וכי איננו משתמש בו עוד.

ביום 21/11/11 ניתנה החלטה בבקשת הרשות להגן במסגרתה קבעתי כי הנתבע 2 יגיש כתב הגנה מתוקן מטעמו וכן יהיה רשאי להגיש הודעה לצד ג'.

בנסיבות אלה התבררה התביעה שבפני כנגד הנתבע 2 בלבד (להלן בפסק דין זה: "הנתבע"), אשר טען, בכתב הגנה מתוקן שהוגש מטעמו כי הוא משתמש בשטח הפלישה מזה שנים רבות בהיותו שטח המהווה כניסה יחידה למקרקעין אשר בבעלותו. עוד טען תוצאת האמור הינה שעומדת לו זכות לזיקת הנאה במקרקעין.

במקביל הגיש הנתבע הודעת צד ג' כנגד הבעלים של דירה הממוקמת בקומת הקרקע בחזית הבניין (להלן: (להלן: "צד ג'" וכן: "דירת צד ג'"), בה ביקש כי ככל שתתקבל התביעה שהוגשה כנגדו לסילוק ידו משטח הפלישה, יחוייב צד ג' לאפשר לו גישה לדירתו (דירת הנתבע), מהחצר הפנימית הסמוכה לדירת צד ג' (הדירה שבחזית הבניין) לעבר החצר הפנימית הסמוכה לדירת הנתבע (הדירה העורפית).

בכתב הגנתו הבהיר צד ג' כי איננו חלק מן הסכסוך שהתגלע בין התובעת לנתבע; כי רכש את דירתו מעמידר ובעת הרכישה עמידר התחייבה בפניו שהגישה לדירת הנתבע לא תהיה דרך דירת צד ג'; וכי פתרון שכזה ממילא אינו ישים כלל.

טענות הצדדים

טוענת התובעת כי הנתבע עושה שימוש בשטח הפלישה אשר בבעלותה, ללא הסכמתה וללא קבלת רשות מטעמה. על כן טוענת היא כי יש להורות על סילוק ידו מהשטח ועל השבתו לידיה כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

מנגד טוען הנתבע כי רכש את זכויות הבעלות בדירה לאחר שפורסם מכרז על ידי הבעלים הקודמים (רשות הפיתוח) (להלן: "המכרז") (נספח ח' לתצהיר נציג התובעת), ובהתאם להסכם מכר מיום 1/11/00 (נספח א לכתב ההגנה) (להלן: "הסכם המכר"). לטענת הנתבע, הגם שהסכם המכר נושא חותמת "טיוטה", הרי שהוא חתום על ידי שני הצדדים, ועל כן מהווה הסכם מחייב.

עוד טוען הנתבע כי קבלת התביעה משמעותה ניתוק דירתו מגישה לרחוב, ברגל או ברכב. לדבריו כניסה ויציאה מדירתו עברה בשטח הפלישה משך למעלה מ-50 שנה.

לפיכך טוען הנתבע כי קיימת לו זיקת הנאה בשטח הפלישה מסוג זכות מעבר בהתאם לסעיף 94(א) לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") זיקת מעבר מכוח שימוש רב שנים.

בעניין זה טוען הנתבע כי ייעוד חלקת התובעת הינו למגורים פרטיים ועל כן כי לא ניתן לראות במקרקעין כמקרקעי ציבור.